I painted “The Crying Child of the World” inspired by the painting of the ׳crying boy’, by the Italian painter Bruno Amadio, whose crying children’s paintings became a worldwide hit in the 1950s and 1970s, and were considered kitsch.
In the mid-1980s, there were fires in homes in Yorkshire, England. In the houses that burned down, the reproductions of the “crying children” paintings remained intact. This led to urban legends, created from the panic and the belief that the paintings were cursed.
I link in my painting to the story of the famous painting, and the huge fires that were in Australia, in 2020, the year the painting was painted.
The world is our only home, the home of all living beings, and I hope that humanity will unite to preserve it, so that future generations will not be left with only a tear.
את הציור של ה׳ילד הבוכה על העולם׳ ציירתי בהשראת הציור של הילד הבוכה, של הצייר האיטלקי ברונו אמדיו, שציורי הילדים הבוכים שלו הפכו להיט בכל העולם בשנות החמישים עד השבעים של המאה הקודמת, ונחשב לקיטש.
באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, אירעו שריפות בבתים ביורקשייר, באנגלייה. בבתים שנשרפו נשארו הרפרודוקציות של ציורי ׳הילדים הבוכים׳ ללא פגע. הדבר הביא לאגדות אורבניות, שנוצרו מן הבהלה ומן האמונה שהציורים מקוללים.
אני מקשרת בציור שלי את סיפורו של הציור המפורסם, שנחשב לקיטש, לבין שריפות הענק שהיו באוסטרליה, בשנת 2020, בשנה שבה צוייר הציור.
העולם הוא ביתינו היחיד, הבית של כל היצורים החיים, ואני מקווה שהאנושות תתאחד לשמור עליו, כדי שלדורות הבאים אחרינו לא תישאר רק הדמעה.
“The last supper of the world” calls to mind the work of Leonardo da Vinci as well as the images of photographer Adi Ness. The painting depicts people sitting around a round table symbolising the world. The world map looks fluid, hinting at global warming and serving as a nod to the ecological crisis that is at least partly caused by human greed. At the top of the painting are woodcuts, which spell out “redemption” in Hebrew sign language. The dove of peace flies in the opposite direction. The painting also has plenty of hands, symbolising that same human greed. The figures are dressed in clothes on which political maps are painted, whereas the tablecloth sports a geographical map. The message is clear: for global problems to improve, humanity needs to see the world as one. In addition, natural disasters and viruses – such as the Coronavirus – pay no heed to the territories carefully delineated by man. To create this painting, Dagan photographed her family in Jerusalem in January 2020. Only a few months later, her father passed away. Due to lockdowns in Israel and the Netherlands she could not travel to bid him a final farewell, and consequently the work also came to represent the “last supper” of her complete family.
הציור ״הסעודה האחרונה של העולם״ מתכתב עם יצירתו של לאונרדו דה וינצ׳י, וכן עם יצירה של הצלם עדי נס בעלת אותו שם. בתמונה רואים אנשים יושבים סביב שולחן עגול המסמל את העולם. מפת העולם נראית נוזלית, ומרמזת על ההתחממות הגלובלית, ועל המשבר האקולוגי שבחלקו לפחות נגרמים על ידי חמדנותו של האדם. בציור יש שפע ידיים. האנשים לבושים בבגדים שעליהם מצוירות מפות מדיניות, ולעומת זאת על מפת השולחן מצויירת מפה גיאוגרפית. כדי לקדם את הפתרונות לבעיות הגלובליות האנושות צריכה לראות את העולם כאחד. אסונות הטבע, הוירוסים שביניהם הקורונה, אינם מבדילים בטריטוריות שסימן האדם. למעלה בציור מוצגים חיתוכי עץ, אשר בשפת הסימנים הישראלית מצטרפים למילה ׳גאולה׳. יונת השלום עפה בכיוון נגדי. כדי להכין את הציור הזה צילמתי את בני משפחתי בירושלים, ישראל, בינואר 2020. במאי אבי נפטר. בגלל הסגר שהיה בישראל ובהולנד, לא יכולתי לנסוע להיפרד ממנו. וכך הארוחה האחרונה של העולם הפכה גם לגבי ל׳ארוחה האחרונה׳ של משפחתי בהרכב מלא, עם אבי.
The inspiration and starting point for my current work is a painting called The Cholmondeley Ladies. This work, by an unknown artist, was probably painted between 1600-1610. Today, the painting comprises part of the Tate Gallery collection in London.
I was inspired to create a modern composition based on this centuries-old one. My work questions what we are willing to do – or even sacrifice – for our life of abundance, and how this affects future generations.
In this contemporary image, the mother on the left cradles “baby world,” a doll that symbolises the future of the world, nature and humanity. Rachel (on the right) represents the old world, fading before our eyes. Her dress conceals the extinct Dodo bird, and from her shirt pocket springs a camel who teters on the edge of extinction in the Gobi Desert. Similarly, the amphibian that can be pulled out of the baby’s ear is the golden toad, a Costa Rican species that has become extinct. It has not been seen since 1989, and its extinction is attributed to climate change and global warming.
My work is made of recycled materials, including clothes and scraps of fabric that I already owned. The women’s collars were made using a skirt, while the pillows were made out of white shirts (primarily the collars). The woman’s portrait is linocut on canva, and the print is intentionally yellow so that her face is reminiscent of the sun.
In the original painting, the two women are seated on a large bed. The main fabric of my work may be familiar to many, as it is made from an IKEA duvet cover. Finally, the little boy is painted in oil on cotton canvas to highlight the passage of time and make him stand out in a more realistic way.
It is not clear if the Cholmondeley ladies were twins; however, even if they were twins, they could not have been identical twins as one had brown eyes and the other had blue eyes. In my work, the mother directs her gaze toward “baby world”, thus the viewer cannot discern the color of her eyes.
The original painting had several lines written in gold lettering, but, because we know so little about the original painting, the inscription on it raises even more questions than answers. This riddle for the ages reads:
“Two ladies of the Cholmondeley Family Who were born on the same day Married at the same day And brought to bed on the same day.”
Likewise, I used gold thread to embroider a riddle about two mothers. This story comes from the Torah:
“Born in one day, Were supposed to get married To a pair of twins, however Swap and married to one. One had soft eyes.”
(The last sentence is a pun between green eyes and soft eyes.)
In the original painting, the two women are depicted as duplicates; the viewer must strain to spot any differences between them. In my work, however, the differences between the past and the present are stark. The only similarity comes in the form of an unbroken black line, a symbol of how time inextricably ties the past to the future and unites humanity with the world.
My paintings are illustrations of familiar stories, sometimes of biblical characters or familiar tales. This is why my work also deals with the interpretation of stories. I often use references to famous works of art, and so I create a dialogue with these works, and with the interpretation required of them. The references to stories, characters and masterpieces allow me to relate to the present through my interpretation of the past. In some of my works I have used one model, Reiza Zotli Perante, so as not to create the impression that I draw similarities between the biblical figures and the model I have chosen. The model is just an actor embodying a character with costumes, accessories or a background.
הציורים שלי הם איורים לסיפורים מוכרים, לעיתים של דמויות מן התנ״ך או מעשיות מוכרות. זאת הסיבה שעבודתי עוסקת גם בפרשנות של הסיפורים. אני מרבה להשתמש באיזכורים ליצירות אומנות מפורסמות, ויוצרת דיאלוג עכשווי עם יצירות אלה, ועם הפרשנות המתבקשת מהן. בחלק מיצירותיי השתמשתי בדוגמנית אחת, רייזה זוטלי פרנטה לגלם דמויות רבות ושונות, בעזרת תלבושות אביזרים או רקע של מקום. זו בחירה מכוונת על מנת שלא ליצור את הרושם שכך נראו הדמויות המוכרות.
Rebecca
רבקה
רבקה שמן על דיקט 122 סמ׳ על 200 סמ׳
Rebecca has twins. If we had two worlds, or more – each religion would have its own world. Each religion would have its own Jerusalem, but would we finally stop fighting each other? In Hebrew the letters of Rebecca are the same letters as ‘the tomb’. If we do not know how to live together in one world….
לרבקה תאומי עולם. אילו היו לנו שני עולמות, ואולי שלושה – לכל דת עולם משלה, לכל דת ירושלים משלה. האם היינו סוף סוף מפסיקים להילחם זה בזה? או שהמלחמות, כמו גם הדתות, הן התירוץ של האדם לשלח את יצר השליטה שלו בבני אדם אחרים? רבקה – אותיות הקבר. אם לא נדע לחיות יחד בעולם אחד….
Sara
שרה
שרה, שמן על דיקט, 122 סמ׳ על 200 סמ׳
My mother used to tell us when we were kids, ‘Wait, wait, I’ll surprise you … when I’ll be ninety I’ll bring another child into the world.’ My mother is approaching the age of ninety, and although she can not give birth in reality, I asked her to give birth to a baby world. ‘My baby world’ is a doll that represents the future, the beautiful world that we have neglected, and need to take care of. On January 1, 2020, some of my family members went to the market in Jerusalem, we asked anyone who wanted to hold the doll and think of one thing he was willing to give up for the benefit of nature. There were many answers, for example, giving up meat meals here and there, using less plastic, buying less unnecessary things. the man in blue said he was recycling candy, and the boy said he would drive to school with a bike, meaning his mother would put the bike in the car too. We handed out explanation sheets about the ecological crisis and the climate crisis, and what the difference is between them. Sarah is a character from the beginning stories, stories that show great difficulties in education, moral questions that have no single answer, and no unequivocal answer. Sarah as a hope for the possibility of repairing what can still be repaired.
אמי נהגה לומר לנו כשהיינו ילדים, ‘חכו, חכו, אני עוד אפתיע אתכם… כשאהיה בת תשעים אביא עוד ילד לעולם.’ אמי מתקרבת לגיל תשעים, ואם היא לא תלד במציאות, אוכל לבקש ממנה ללדת תינוק עולם. תינוק עולם, my baby world היא בובה שמייצגת את העתיד, העולם היפה שאנו כל כך הזנחנו, וצריך לטפל בו. באחד בינואר 2020 יצאנו, כמה מבני משפחתי לשוק מחנה יהודה בירושלים, ביקשנו ממי שרוצה להחזיק את הבובה ולחשוב על דבר אחד שהוא מוכן לוותר עליו לתועלת העולם. היו תשובות רבות כמו לוותר על ארוחות בשר פה ושם, פחות פלסטיק, האיש בכחול אמר שהוא ממחזר סוכריות, והילד אמר שיסע לבית הספר עם אופניים, והתכוון שאמו תשים גם את האופניים במכונית. חילקנו דפי הסבר על המשבר האקולוגי והמשבר האקלימי, ומה ההבדל ביניהם. שרה היא דמות מסיפורי ההתחלה, סיפורים שמראים קשיים גדולים בחינוך, שאלות מוסריות שאין להן תשובה אחת, ואין תשובה חד משמעית. שרה כתקווה לאפשרות לתקן את מה שעוד ניתן לתקן.
Binding of the world
עקדת עולם
עקידת עולם, שמן על דיקט, 122סמ׳ על 200 סמ׳
After I painted my mother as Sarah, it was clear that my father, who was also called Abraham, would be model for Abraham binding the world. My father had no emotional problem with it. On the contrary, he was always the first to participate in any of his children’s artistic projects. On the background of the painting is the door of my parents’ house, and a tree cold in hebrew Abraham bush (vitex Agnus-castus). My father binds the world to an ironing board as a symbol of global warming, and especially of man’s tendency to ‘iron’ nature to his needs. The donkey of Messiah, in the painting is an Nubian wild ass that had extinctfrom the world, is a kind of Fata Morgana illusion. Abraham is holding a plastic sword of children, and no angel will stop him. We live in the illusion that the threat is far away.
לאחר שציירתי את אמי כשרה, אז ברור שאבי, שגם נקרא אברהם, יגלם את אברהם בעקידת העולם. לאבי לא הייתה שום בעייה רגשית עם זה. להיפך, הוא היה תמיד הראשון להשתתף בכל פרויקט אומנותי של ילדיו. בציור שהרקע שלו הוא פתח בית הורי, צומח שיח אברהם. אבי עוקד (קושר) את העולם לקרש גיהוץ כסמל להתחממנות הגלובלית, ובעיקר לנטייה של האדם ל’גהץ’ את הטבע לצרכיו. חמורו של המשיח, בציור הוא ערוד שנכחד מן העולם, הוא סוג של פאטה מורגנה. אברהם אוחז במאכלת, חרב פלסטיק של ילדים, ואין מלאך שיעצור בעדו. אנחנו חיים באשלייה שהאיום הוא רחוק או ‘קטשופ של תיאטרון’, בשעה שבעורקינו עדיין זורם דם, והדם הזה מאוד זקוק לעולם ואינו יכול להתנתק ממנו. הוא איננו תפאורה לחיינו. אנחנו לכל היותר תפאורה חולפת וחלום בלהות לחייו.
רפונזל Rapunzel
רפונזל, שמן על דיקט 122 סמ על 200 סמ׳
משמעות המילה רפונזל היא צנון או לפת. המעשיה של האחים גרים מתחילה במידע שהוריה של רפונזל מצפים כבר זמן רב לתינוק שלא מגיע. אמה של רפונזל צופה מן החלון אל הגינה האחורית, הגובלת בחומה שמאחוריה גן של מכשףה (במקור צורה שאין לה מגדר). היא רואה שם ערוגת צנונים ומבקשת שבעלה יגנוב לה מן השורש, כלומר, מן האהבה האסורה. כל ערב הבעל מטפס מעל החומה אל ערוגת הצנון, וכל ערב אוכלת האשה סלט צנון קצוץ. כשרפונזל נולדת, תובע המכשףה/מאהב אותה לעצמו, מפני שהיא נוצרה מן הצנונים הגנובים… הוא שומר אותה במגדל עם חלון וללא דלת. המכשף מטפס על צמתה הארוכה, והיא מתגלה לנסיך בזכות קולה ושירתה. גם הוא מטפס על צמתה. כשהוא נתפס על ידי המכשף, הנסיך קופץ מן החלון ביאושו, ונופל על שיח שקוציו מעוורים את עיניו. רפונזל מגורשת למדבר. אחרי שנים, כשהנסיך מוצא אותה, יש לה זוג תאומים, בן ובת. אני רואה במעשייה אישה שלכודה בנישואין עם גבר הומוסקסואל. גם רפונזל לכודה בשלישיה הזאת, כי היא נושא למיקוח,לנקמנות ולניצול. התאומים הם מצביעים על שני אבות. אך משמוצא הנסיך את רפונזל סוף סוף במדבר, כשראייתו חוזרת אליו, יש תקווה לאיזון בין המינים בעובדה שהתאומים הם בן ובת. בציורי, רפונזל לא מתוארת רק בעזרת סמליה במעשייה. המעשייה כולה כמו חלום שבו בעצם כל הדמויות הן התרחשות בנפשו של החולם. לכן בציור רפוזל היא גם הנסיך העיוור שעיניו עצומות, וגם הדמעות בהן מצוירים התאומים, וגם המספריים של המכשףה שגוזרים את צמתה.
מרי אטואנט Marie Antoinette
מרי אנטואנט, שמן על דיקט 122סמ׳ על 200סמ׳
הציור מתכתב עם ציור רוקוקו של מרי אנטואנט בתסרוקת הספינה על ראשה. היא מייצגת חמדנות, חוסר סיפוק כרוני. היא זו שאמרה “אם אין לכם לחם – תאכלו עוגות”. בגדים ותסרוקות רוקוקו אינן יודעות שובע בכל הנוגע לקישוטים, עיטורים וסלסולים. עד כדי גיחוך ועם משהו שגובל במפלצתי. גם היום אותו יצר שנלחם בזמן ובמוות פועל על אנשים להיעזר באמצעים מדעיים וטכנולוגיים לשפר את מראם. עם הרצון הנרקיסיסטי להיות במרכז, הכי-יפה-הכי עשירה-הכי מפורסמת-הכי— ישנה גם התרופפות של אמפטיה עם הסביבה. הדמות יכולה להתבוסס בים שבו הדגה טובעת בפלסטיק, ולטבוע בבואתה המנותקת שנשקפת לה מן המראה הקטנה. בים נראית אוניה שטבעה (חוף במלבורן) והקשת החוצה את השמיים ואת מצחה מזהירה על חורבן.
מה הייתה פרידה קאלו מציירת היום?
?What was Frida Kahlo drawing today?
פרידה – שמן על דיקט 122סמ׳ על 200 סמ׳
פרידה קאלו, הציירת המוכרת לנו, עם גוף שבור אלֹחרי תאונת אוטובוס, עם המבט החודר, עם הפרחים והסרטים על הראש, בתלבושות אינדיאניות צבעוניות. בגינת ביתה הכחול היה לה גן חיות קטן ובו קופים קטנים, חתולים ותוכים. הציור שלי מתכתב עם ציור שלה שנקרא ‘שתי פרידות’. לציור נתנו פרשנויות רבות. פרידה בשמלה הטהואנית אינדיאנית, מחזיקה דיוקן מיניאטורי של בעלה, דייגו ריביירה. פרידה בשמלה ויקטאוריאנית לבנה מחזיקה בידה מספרים שזה עתה נתקו את העורק המחבר בין שני הלבבות של שתי הפרידות. ברקע עננים קודרים. ייתכן שהציור מבטא ניתוק מדייגו, אהבת חייה, וייתכן שהוא מבטא את מותה הקרב. בציור שלי, ‘פרידה’ היא רוח רפאים. היא מוצבת ביער שרוף בדרום אוסטרליה. השמים עדיין כחולים להרהיב. כענת היא מנתקת את החוט המחבר בין האדם לעולם, והעולם הוא בלון שהאוויר פרח ממנו בלי שיתפוצץ. מן הקוף נשאר רק צל של קוף על שמלתה, שכמו שמלתה של מרי אנטואנט, עשויה ברובה שקיות ניילון. פרידה שמבטה הישיר חודר מבעד לציוריה אל תודעתינו, מפנה את מבטה שאינו נפגש יותר עם מבטינו.
מיכל Michal
מיכל שמן על דיקט 122סמ על 200 סמ’
את מיכל המקראית בציורי תארתי מזוית עיניו של דוד המלך. בחלון המרוחק, מיד אחרי ששאול אביה נתן אותה לדוד לאישה, היא מיכל שהצילה את חייו מאביה הרודף. במרכז, מיכל האוהבת, לבושה בבגדיו של יוסף, כתונת פסים של דם, וכתר מצרי לראשה. אילו נולדו להם ילדים – הם היו מאחדים את בני רחל עם בני לאה. תקווה גדולה שהתנדפה. גם היא, האשה המצילה והאוהבת, וגם הוא, המלך הגדול הנרדף והמאוכזב, לא יכלו להגשים את האיחוד הזה. בתחתית הציור אפשר לראות את מיכל כפי שדוד רואה אותה בעת ריקודו. הוא כל כך תזזיתי שהוא רואה אותה בלי יכולת לראות לליבה, לצערה ואכזבתה הגדולים.
רות Ruth
רות – תור שמן על דיקט 122 סמ׳ על 200 סמ׳
הפעם רות לא מתוארת עם אלומת שיבולים בידיה.כאן רות היא תור, הציפור שיכולה לנסוק גבוה. ציפור שהיא סמל של נאמנות ואהבה. אותיות תור+ה מציינים את רות המצהירה לנעמי “כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני, אלין. עמך עמי ואלהיך אלהי. עמך – עמי, ובאשר תיליני – אלין.” וכו’.התור שבכתב ראי היא תור, המקבלת עליה תורת חסד ואמת.
תמר Tamar
תמר שמן על דיקט 122 סמ׳ על 200 סמ׳
הציור של תמר מתכתב עם ציורו של גוסטב קלימט, דיוקנה של אדלה-בלוך-באואר.סיפורו של הציור עצמו הוא סיפור של תשוקה, זוג חשוך ילדים, אהבה אסורה, ניכוס רכוש בזמן מלחמה, משפטים על בעלות וזכויות יורשים מול מדינה. ואפילו נסיון לנשל את הציור משמה של אדלה בלוך באור, בכך שהתחילו לקרוא לו האשה בזהב, או המונליזה של אוסטריה. וגם, ניצחון קטנטן של בת משפחה על ההסטוריה, על מנגנונים של מדינת אוסטריה. מה שנראה כחסר סיכוי בעליל. בעלה של אדלה שילם עבור פורטרט של אשתו לצייר קלימט. אדלה הייתה יהודייה משכילה.האם מסתיר הציור עוד סוד, האם בקשה ממנו אדלה שיצייר אותה כתמר?כל הדרכים בציור מובילות אל דמותה של תמר: לאשה בציור יש שמלת עיניים, ובתיאור המקראי חיכתה תמר ליהודה בפתח עיניים. קילמט עצמו הסביר שחצאי העיגולים הם ווגינות, והמשולשים עם הזנבות הארוכים הם זרעים. המרובעים שבתוכם נקודה הם רחם ובתוכו עובר. כשנודע ליהודה שתמר הרה, הוא מבקש לשרוף אותה. אך כשהיא אומרת לו “הכר נא” לחותמתו לפתילה ולמטה. אדלה ממוקמת כל כך גבוה בציור, שהצופה מסתכל עליה במבט מלמטה למעלה. מבט של “צדקה ממני”. הלהבות יהפכו לזהב, ויוולדו התאומים זרח ופרץ. מזרח יקומו שופטים, ומפרץ יקומו המלכים מבית דוד.
האשה הדמיונית שגרה מעבר לכרכי הים, והורגת כל לילה מאה תינוקות. לילית, האשה הדמיונית המופיעה לאדם בחלומותיו, וחוצצת בינו לבין חווה, האישה בשר ודם. האשה המושלמת שאותה תמיד יחפש ולא ימצא. היא הבור, תבנית האדמה ממנה נוצר אדם.
